<h1>האשכול — רצב"א, פרק גיד הנשה</h1>
<h2>דף פב.</h2>
ודאמרינן [ביצה ג' ע"ב] כל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטל אפי' ספקא נמי לא בטל, דהכי מוקם ר"א ברייתא ביצה שנולדה בשבת או ביו"ט אין מטלטלין וספקא אסור ואם נתערבה באלף כולן אסורות, מלישנא דברייתא משמע דספקא נמי קאי. ואיכא מרבותא דלא מסתבר להו להחמיר כולי האי. ויש שאומר אעיקרא דמלתא פליגי רבנן דתני' [נדרים נ"ח ע"א] רש"א כל דשיל"מ כטבל, מעשר שני, הקדש, חדש לא נתנו שעור אפי' באלף ל"ב, וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה חלה ערלה כלאי כרם נתנו בהם שעור, אמרו לו הלא שביעית אין ל"מ ולא נתנו בו שעור דתנן השביעית א' בכ"ש במינה, אמר להן אף אני לא אמרתי אלא לבעור כלומר אין אוסרת בכ"ש אלא לענין שאומרין לו אכול התערובת קודם זמן הבעור, אבל לאכילה בנ"ט כלומר אם נתערב כ"ש לאחר זמן הבעור, דהוי דבר שאין ל"מ, בטל, אלמא רבנן דר"ש ל"ל האי כללא דדשיל"מ ל"ב. ולא דייק ש' בהא מלתא, דרבנן לא אהדרו מידי על האי כללא דשיל"מ לא נתנו שעור, ודאי מודי בי', אבל כללא דכייל ר"ש כל שאל"מ נתנו שעור בהא פליגי ואמרו מצינו ש' שאל"מ ואסור בכ"ש. ובמתני' נמי תנן [בכורים פ"ב] יש במעשר ובכורים מה שאין בתרומה, שמעשר ובכורי' טעונים וכו' בעור ואסורין בכ"ש מלאכול בירושלים וגדוליהם אסורין מלאכול בירושלי' ור"ש מתיר, וכיון דסיפא ר"ש, רישא דרבנן וקאסרי בכ"ש מ' דשיל"מ. ואיכא דקשי' להו הא דארי"ו [פסחים כ"ט ע"א] חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנ"ט וחמץ דשיל"מ לאחר פסח ולאו קושי' דשיל"מ ל"ב תקנתא דרבנן, ומדרבנן חמץ לאחר פסח אסור משום קנסא, ולא מקרי דשיל"מ, ותו אפי' הוי שרי לגמרי אחר פסח, לא מקרי דשיל"מ אלא דבר שאינו חוזר לאסורו, וחמץ חוזר לא' בפסח הבא. ואיכא דמותיבי מהא דפ'... [זבחים ע"ד ע"א] טבעת של ע"ז נתערבה בק' ונפלה א' לים הגדול הותרו כולם ותו אי' חבית תרומה שנתערבה בק' ונפלה א' לים הגדול הותרו וקאמר דאשמועינן בתרומה ובע"ז, דהו"א דוקא בע"ז הקילו שאין ל"מ, אבל תרומה שיל"מ לא קמ"ל, ובפ' הנודר מה"י [נדרים נ"ח ויבמות פ"ב] אי' תרומה לא הוי דשיל"מ דבאסורה לישראל קיימא הא נמי ל"ק דדבר שיל"מ דקאמר התם פרושו שיכול למכרו לכהן ואין הפסד כ"כ לישראל, משא"כ בע"ז דאי התערובת באסורי' קאי לא יכול להנות ממנו. ואמרינן בהשוכר [ע"ז ע"ג ע"א] כל אסורי' בנ"ט חוץ מיי"נ דבמינו במשהו משום חומר דע"ז וחוץ מטבל דבמשהו במינו ושלב"מ בנ"ט דכהיתרו כך אסורו דחטה א' פוטרת כל הכרי, ובפ' הנודר אי' הטעם מ' דהוי דשיל"מ (חסר). ומיני' שמעינן דשיל"מ בטל בשלב"מ ותנן...[חלה פ"ג] טעמי' דמלתא דדשיל"מ ל"ב כיון דאפשר למיכל בהיתר, ואי נתערב שלב"מ ואינו בנ"ט ליתא לאסורא כלל, דאי איתי' הוי ארגשה. ודאי' [נדרים נ"ב ע"א] הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בנ"ט אסור והא נדרי' דשיל"מ, מתני' בתערובת שא"מ איירי כדאתמר עלה בירושלמי. וקשי' לן מפ"ב דביצה [ל"ז ע"א] אשה שאלה מחברתה תבלין מים מלח לעיסתה כרגלי שתיהן, ופריך ליבטל מים ומלח לגבי עיסה ושני רבא תבלין לטעמי' עבידי ל"ב וה"ה מים ומלח שנעשה עיסה עי"כ ור' אשי מסיק משום דהוי דשיל"מ. והא אמרן דשיל"מ בשא"מ בטל, מתחזיא לן דבשא"מ בטל במידי דהשתא לית תקנתא לאסורא או מריחא טובא... כיוצא בזה מצינו להרב בפג"ה שכ' הא דתני ר"כ [פסחים ע"ו ע"א] פת שאפאה עם צלי אסור לאכול בכותח וביניתא דאטוו בהדי בשרא אסרה רבא מפרז' למיכל בכותח, לאו כרב לחוד אלא אף ללוי אסור, דכיון דשרי לחוד בלא כותח, אי שרית בכותח, אישתכח כמאן דשרי לאטויי שחוטה בהדי נבלה לכתחלה ולוי לא קא שרי אלא דיעבד, שצלאו קאמר, ועוד דהאי פת שאפאה עם צלי כיון דשרי' בלא כותח, הוי כדשיל"מ דאפי' באלף ל"ב, וההוא ריחא ודאי א' מאלף עכ"ל אלמא ס"ל כל היכא דהשתא נמי אפשר למיכל בהיתר אלא דלא מצי למיכל בכל מקום ובכל גונא, אפי' שלב"מ לא בטיל כיון דלא אפסד מידי וכ"כ ב' הלכות [הלכ' דם] הא דעבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר, דאבשל גדי וד"א כבר, אבל לכתחלה לא ובירוש' דתרומות [פ"י] למ"כ, דאי' לצלות ב' שפודים א' שחוטה וא' נבלה רב אסר לוי שרי פליגא מתניתא אין צולין ב"פ כאחד מפני התערובת, פי' שיתחלפו, הא שלא מפני התערובת לא, ול' לצלות להבא משמע ולכתחלה. והא דפסקו כרב חזקי' משמי' דאביי דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח [קי"א ע"א] ולא אמרינן הא יכול לאכלן בלא כותח, שאני התם דלא נתבשלו בקדרה של בשר אלא כשהיו חמין עלו בה וליכא בדגים אפי' ריח בשר.
